בס”ד
מאת: יהודית ברבר- מאמנת אישית מומחית באימון בעלי ADHD
מנחת סדנאות הורים ומרצה, מנהלת “צמרת”-המרכז להכשרת מאמנים ומטפלים ב-ADHD
אז יצאנו לחופשה לא צפויה…
חופשה הזויה… וממש כפויה…
אבל אם כבר אנחנו בבית, (הדלת נעולה?!)
הבה ונראה איך למנפה למועילה:
- שימרו על רוטינות. רוטינה היא קביעות. סדר מסויים החוזר על עצמו יומיום. שימרו על רוטינת בוקר, צהריים וערב. גם אם אין מה למהר ואין מה להתארגן ליציאה למוסדות או לעבודה, עדיין חשוב להתחיל אם היום בזמן מוגדר הידוע לכל בני הבית. כשכמובן ההורים הם הדוגמה האישית לכך, כאשר הם מכבדים את הזמנים שקבעו ועומדים בהם.
אז נכון, לא חייבים לקום מוקדם כמו בכל יום, אפשר בהחלט להתפנק קצת במיטה, אבל להחליט מהי השעה המוגדרת בה נקום כל בוקר.
בנוסף, כחלק מרוטינת הבוקר, הקפידו להלביש את הילדים. כן. כמה שזה נשמע מגוחך לכתוב זאת, הלבוש הרגיל והיומיומי משפיע מאד על התחושה הפנימית של “הכל כרגיל” ואף משפיע על מצב רוח חיובי יותר. כשהילדים לבושים בפיג’מות כל היום, כי “אין ממילא לאן לצאת” ו”אנחנו כל הזמן בבית”, התחושה היא ישנונית, פסיבית, ומייצרת מוטיבציה חלשה לעשיה ופעילות. לעומת זאת כאשר קמים בבוקר, שומרים על שגרה בריאה, מתלבשים, מתפללים, אוכלים ארוחת בוקר ומארגנים קייטנה/מחנה יומי עם שעת התחלה ושעת סיום, שעת ארוחת צהריים ושעת ארוחת ערב, שעת השכבה ואפילו שעת קפה ועוגה, מצליחים לשמור על שגרה בריאה ויחסית רגילה לאורך זמן, מה שמשפיע ישירות על מצב הרוח והאווירה בבית.
הערה חשובה: אנו נכנסים לעיצומם של הניקיונות וההכנות לפסח. זוהי תקופה שמעולם לא היתה שגרתית באף בית יהודי. הוסף על כך את מגבלות הקורונה- וקיבלנו קטסטרופה של אפס שגרה מינימלית. ודווקא בגלל הנתונים הללו- שומה עלינו כן לייצר שגרה ביתית ייחודית ומותאמת אישית לנתונים שלנו, ואף לניקיונות להקציב זמן מוגדר ומוגבל בכל יום ויום! הכניסו רוטינת ניקיונות בתוכניה היומית שלכם. תופתעו לגלות כמה הילדים שמחים לעזור ולנקות, ואף מצליחים להבריק דלתות, חלונות וקירות לא פחות מכן או מהעוזרת שלכן… ומומלץ לצ’פר את העוזרים הצעירים כך שיחושו כמה אתן מעריכות אותם על עזרתם ויעלו את המוטיבציה שלהם להתאמץ.
- מומלץ להכין תוכניה יומית הכוללת שעות ופעילויות. ואם אתן ממש משקיעות – אפשר לכתוב אותה כמו בתוכניות למחנות או לנופשים-מה שירנין את לב בני הבית וייצר ציפיה מתוקה למאורעות היום החדש. אפילו את החלב והקורנפלקס בבוקר אפשר להגדיר בכל יום בהגדרה חדשה והומוריסטית ולייצר חידוש ורעננות…
אפשר, למשל, לכתוב: “סערה בכוס החלב” וביום הבא “ולבן שיניים ממשקהו…” וביום אחר “מי שט בלי סירה”? (כשהכוונה לפתיתי הקורנפלקס המשייטים בצלחת החלב) וגם “אני צהוב כמו שמש. קראנצ’י כמו מצה. וחברי הטוב לבן כשלג. מי אני?”
תוכלו להיעזר בבן/הבת הגדולים, שיהיו אחראיים לנסח אותה בצורה מעניינת אם זמנכן אינו עומד לכן…
- הכינו אוכל ובשפע. מטבע הדברים כשאין לאן לצאת-אוכלים יותר. ואולי זו אפילו אכילה רגשית…
מה שברור, כששבעים רבים פחות. מרוצים יותר. מאידך על מנת שלא נשבור את כל הדיאטות בגלל השהות בבית- מומלץ להשקיע בהכנת פלטות ירקות ופירות על השולחן במטבח, ולשתות הרבה. מדי שעה כנסו את הצאן למטבח לשטיפת ידיים, ועל הדרך גם שתיית כוס מים…
- משחקים. במסגרת החופשה ניתן בהחלט לשחק פה ושם עם הילדים לחוד או ביחד ולהעניק שעת איכות ביתר קלות. נצלו זאת!
בנוסף, במסגרת הניקיונות לפסח מתגלים משחקים שכוחים… זה הזמן לשחק בהם ולהפיק שעות של הנאה. כמובן משחקים חברתיים כמו “אישיות” “עקרונות” “חי צומח דומם” “איקס עיגול” מעסיקים שעות על שעות וחינם. לתעסוקה אישית ניתן לפתור תשבצים חידות וסודוקו. כמובן גם “סבתא סורגת” עודנה סורגת במרץ, רק שימרו עליה… הרי מבוגרים הם בסיכון, והיא סבתא… לכן חטאו את החוט שעבר בין כל כך הרבה ידיים…
- הכריזו על מבצע משפחתי שמטרתו המוצהרת תהיה לשמור על אווירה טובה. אין ספק ששהייה ממושכת ומסוגרת בבית, מהווה כר פורה לצמיחת מריבות מיותרות וויכוחים של מה בכך, וככל שנוכל למנוע אותן ירבו השקט השלווה והשמחה. להלן רעיונות פרקטיים למבצעים שונים. ברגע שמבצע מתחיל לשעמם וההתחדשות שבו יורדת, עברו למבצע הבא. כמובן יש לבצע התאמות אינדיבידואליות לגילאי הילדים ואופי הבית שלכם.
להלן רעיונות למבצעים:
- מבצע “מרבים בשמחה”:
(כן, אל תשכחו שאנחנו עדיין בחודש אדר. ומותר (וצריך!) לשמוח…)
נצייר פרצוף ענק מגוחך ומצחיק ככל היותר על בריסטול ענק ונתלה במקום בולט. כל ילד יכין לעצמו המוני פרצופים קטנים ומצחיקים / מדבקות מוכנות. (כבר תעסוקה לשעות…) בכל פעם שישמח/יצחיק את אחד מבני הבית-ידביק מסיכה מצחיקה כמסגרת לדף עם הפרצוף הענק. תיווצר תמונה שכולה צחוק ושמחה: פרצוף ענק ומגוחך, וסביבו מסגרת של המוני פרצופים משונים.
- מבצע “משיח בא”:
(כן… כולם מדברים שהוא פה… אז בואו נקרב אותו מהר והכותל יהפוך לקיר אחד מני רבים:)
תולים בריסטול ענק עם ציור הכותל בשחור לבן. המטרה: להבחין במה שיותר מעשים טובים שאחיך ואחיותייך עושים! הילד שמוצא באחיו מעשה טוב-ניגש לכותל וצובע אבן אחת, וכותב את שמו שלו. (או מדביק מדבקה בצבע שהוחלט מראש שהיא הצבע שלו). כל הדבקת או כתיבת שמו על הכותל מספרת לבני הבית ש-מוישי, לדוגמה, מצא עוד משהו טוב במישהו מבני הבית.
שימו לב: המטרה היא שכל אחד ימצא מה יותר מעשים טובים שעשו בני הבית! לא הוא.
הילד הזוכה במבצע, הוא הילד שהצליח למצוא בזולתו הכי הרבה נקודות חיוביות!
- מבצע “כף זכות”:
(שוב, רוצים לקרב את הגאולה? אחדות ואהבה היא המפתח. “אלא שתהיו אוהבין זה את זה…”)
תולים בריסטול בצורת כף ענקית.
מציירים וגוזרים המון כפות קטנות עם שמות הילדים.
מטרת המבצע: לתרגל ולהתאמן בפרשנות חיובית=לדון לכף זכות.
מהלך המבצע: כל ילד שמצליח לדון לזכות אח/חבר/מקרה שראה – בא ומספר לאחד ההורים. באישורם- הוא מדביק לעצמו מדבקה בלוח המבצע.
- מבצע “סמיילי”:
נתלה בבית טבלה גדולה עם שמות כל בני המשפחה, ובכל פעם שקורה לנו משהו שמח-נצייר/נדביק מדבקת סמיילי – תחת שמנו. כך נשים לב לדברים הטובים המתרחשים בחיינו. על כל מציאת דבר משמח נתגמל ב-10 אגורות, לדוגמה. כך נעודד למצוא כמה שיותר דברים משמחים. אפשר גם לשאול בלילה: ספר לי דבר שמח שקרה לך היום. כך מחדדים ומאמנים את המוח לחפש את השמח והטוב, ונרדמים עם חיוך על הפנים J
התברכתם בילד עם הפרעת קשב? הקירות סוגרים עליו? הירגעו. יש פתרונות:
- ריצה הלוך ושוב-עלה ורד- במדרגות הבניין, אינה מדבקת…
כשהסבלנות לקראת גמר והשעמום או התסכול גבוהים- שילחו אותו להעלות דופאמין באופן טבעי על ידי פעולה ספורטיבית מאומצת כמו עליה וירידה ברצף במדרגות של כל הקומות מספר פעמים. שילחו אותו להוריד את הפח ולכל פעולה פיזית משמעותית אחרת. ההפוגות הללו שוברות שגרה עבורו ומרעננות את המוח. הסבירו לו שהתסכול, השעמום, הכעס, נובעים מהתמעטות דופאמין בתאי המוח ומה שהוכח מחקרית כמעלה אותו מיידית, זו פעילות ספורטיבית ממושכת או חזקה, המבצעת פעולה דומה לשל ריטלין! עוד פעילויות לבית: גומי, חבל, כדור, מחבואים. אגב זוהי עצה נפלאה גם לימי שגרה. אלא שבשיגרה יש לנו אפשרויות נוספות: רכיבה ממושכת על אופניים, משחק בגינה, הליכה, משחקי חצר ועוד.
- פעילויות אהובות- כל פעילות האהובה על הילד מייצרת רמות דופאמין תקינות במוח! מרכז העונג וההנאה מייצר שפע דופאמין לשירות המוח כפי שהוכח במחקרים קליניים, וכל מה שצריך זה רק להעסיק את הילד בפעילות האהובה עליו. זה יכול להיות תחביב או כישרון שלו, כדוגמת נגינה, ציור, פיסול, צביעת מנדלות, אפיה ובישול, קריאה, ועוד. לחילופין כל משחק שאוהב ולאו דווקא כשרון או תחביב ספציפי.
- שימרו על עצמכם. כן. בשבילו ובשביל כולם. לכן חשוב שתישארו רגועים. נשימות של הכנסת אוויר לבטן למשך 3-4 שניות, ושחרורן באופן איטי – נשיפה באורך 6-8 שניות- הוכחו כנשימות מרגיעות מאד! מומלץ לבדוק איך הכי נוח לכם לבצע זאת, בישיבה, בעמידה או בשכיבה. וכשהמצב מאתגר ודורש את מכם את המקסימום ויותר – פשוט קחו כמה רגעים לנשום נכון ועמוק…
ועוד עצה מופלאה להעלאת מצב הרוח: חייכו ברצף במשך 30 שניות. יתכן ובתחילה ממש תרגישו קושי להניע את שרירי הפה לכדי חיוך מרוב כעס/תסכול/ דאגה, אך אם תתעקשו מספר שניות זה יקרה. כשאתם מחייכים, המוח מעביר מיד חומרים המעלים את רמות מצב הרוח, כיוון ששדר של חיוך משדר לתת המודע כי אנו במצב שמחה, והוא פועל בהתאם…
- כל הכללים הכתובים בראשית המאמר- חיוניים בכל בית בתקופה זו, ובבית בו ילדים עם הפרעת קשב, הם קריטיים!!! רוטינות וסדר יום ברור וכתוב, אוכל לשובע ומבצעים-מרתקים אליהם ילדים עם ADHD ומייצרים עבורם סביבה מוגנת, שהם חשים בה תחושה של יציבות, וודאות, ביטחון, וגבולות זמן ברורים שכה קריטיים ליכולת התפקוד שלהם. לכן הקפידו על כך מאד.
ולסיום, כולנו ADHD … כולנו איכשהו קצת על הרצף של הקשב, הריכוז והוויסות הרגשי… ולא, לא כי חסר לנו דופאמין במוח באופן נוירולוגי מולד, אלא כי אנחנו חיים בעולם שמציף אותנו בגירויים אינספור, במידע שוטף (ואף כוזב), יש לנו עבודה, בית, אירועים ומה לא, וכעת יש לנו רעש ובלגן בתוך הבית מהילדים (ברוך ה’!) צינטוקים עם עדכונים חדשים לבקרים, ומתח כלשהו שעומד באוויר ומפריע אף הוא לריכוז שלנו. לכן נהיה חכמים אם ניישם את הכללים הללו, ובס”ד נצלח את התקופה בהצלחה בסיעתא דשמיא.
כי אכן, יצאנו לחופשה בלתי צפויה…
חופשה הזויה… ממש כפויה…
אך בידינו הדבר אם יום יבוא ונתגעגע
דווקא לימים הללו של חוסר מרגוע!
כי אימהות האומה תמיד השכילו
לייצר איי שלווה בכל מצב אליו הגיעו.
נזכור, כי כל רגע של סגירה או בידוד,
נקבע מלמעלה בחשבון מדוייק ומדוד,
בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל
ובקרוב ממש- בזכותכן, נזכה להיגאל…
